פרק יא אי־ודאות והחיים עימה

164 | רוני מגידוב יוֹדֵעַאֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ - זֶה, וְאִם - שְׁנֵיהֶם 103 כְּאֶחָד טוֹבִים ( ו' ) . האם יש בכל זאת קביעוּת שאפשר להסתמך עליה, חוץ מהמוות הבלתי נמנע ? יש יציב וידוע אלא שגם הוא קצת עמום הפסוק הפותח את הפרק רומז לרעיון שכבר העלה קהלת בספרו : שַׁלַּח לַחְמְךָעַל - פְּנֵי הַמָּיִם כִּי - בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ . בתוך אי- הוודאות יש גרעין של אמונה בכך שמה שאדם עושה יחזור אליו בְרֹב הַיָּמִים, כלומר לא ברור מתי ( אם נפרש ימים כריבוי של יום ) ולא ברור היכן ( אם נפרש ימים כריבוי של ים ) . כאשר דן ביראת אלוהים, בפרקים 104 הציב קהלת עיקרון זה בעולם : קודמים, . . . יִהְיֶה - טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו . . . וְטוֹב לֹא - יִהְיֶה לרשע ( ח, י"ב - י"ג ) . יש הכוונה כלשהי של צדק בעולם, אך דרכי פעולתה ועיתותיה אינן גלויות . אמונה זו של קהלת יכולה להסביר סתירה בולטת בפסוק ט׳ . 103 כלומר האם רוח הערב או רוח הבוקר תפזר את הזרעים באופן מיטבי ? איננו יודעים . על כן משיא קהל את עצתו – זרע גם בבוקר וגם בערב . 104 ראו בפרק ח, בסעיף "גם אם יתמהמה בוא יב...  To the book