פרק ח׳ בעירבון מוגבל

122 | רוני מגידוב הפרק במהלך של הספר כולו ? ומעל לכול, מה הקשר בין הפרק לבין חיים של איזונים, החשובים כל כך לקהלת . זה הכול עד לכאן ( עמיר בניון ) – מה חושב קהלת על שלטון קהלת, שבעצמו היה מלך בירושלים ( א, י״ב ) , התבונן וראה הרבה עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ ( ח, ט׳ ) . מלך הוא כול יכול : מילוי רצונו היוצא מפיו מושווה לקיום שבועה לאלוהים – אֲנִי פִּי מֶלֶךְשְׁמֹר, וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים ( ב׳ ) ; מלך, כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה . בַּאֲשֶׁר דְּבַר - מֶלֶךְשִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה ( ג' - ד' ) . לשליט יש לציית, ומהשליט יש להיזהר כשעומדים לפניו, בייחוד כשיוצא מפיו דָבָר רָע . האם צייתנות היא דרך ההתנהלות היחידה מול מלך ? השאלה מחריפה לנוכח העמדה השיפוטית שנוקט קהלת כלפי השלטון, שאותו הוא מתאר כעֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ ( ט׳ ) . אם השלטון כל כך רע, האם כל שיש לקהלת להציע הוא כניעה לו ? בפסוק ה׳ מצהיר קהלת : שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע . על מה יש לשמור כדי לא לדעת דבר רע – על מצוות 73 המלך או על מצוות האלוהים ? 73 מצו...  To the book