לבנטיניות כפרקטיקה של חיקוי

153 בזכות הלבנטיניות עבודה קשה, מכיוון שהלבנטיניות מציעה סוג של גמישות, פריכות, איזה סוג של . . . פריעות, קיום סינכרוני, חיקוי מודע לעצמו שיש בו ביטול עצמי זמני, וזה לא פשוט . לפעמים החיקוי הוא גם סוג של אסקפיזם . . . טוב, כאן אני כבר נכנסת לניואנסים : יום אחד קיבלתי תצלום משפחתי של הסופר יצחק גורמזאנו גורן, שעליו מבוססת אחת הסצנות המדהימות באחד הספרים שלו בטרילוגיה ( "בלאנש" ) . הוא מספר על מסיבת סילבסטר באלכסנדריה שבה אחד מגיבורי הרומן וידידתו התחפשו לקציני אס – אס ואף אחד לא התרגש מזה . בספר שראה אור בהוצאת גמא, שהוקדש כולו ליצירה של גורמזאנו גורן, כתבתי על הווקאנס ( vacance ) , החופשה השנתית של הבורגנות במצרים . הראיתי איך חופשה ותרבות פנאי הופכות להיות חלק מהזהות שלך . ישראלי ממוצע לא יזהה את עצמו על סמך זה, אפילו לא צרפתי . אבל הלבנטיני כן . במשך ארבעה חודשים בשנה כל משפחה בורגנית ממוצעת בילתה באלכסנדריה או באבו קיר או בראס אל – בר, אתרי נופש קיציים בורגניים . ובנופש קורים דברים, אתה משוחרר ומתערבב עם כל מיני אנשים אחרים . . . אנגלים, פולנים, רוסים, רומנים, מה לא . היה שם גם תיאט...  To the book