הקדמה

8 עידן צבעוני היא מבקשת לקדם שיח ביקורתי שלרגע אחד משהה את ממד ההתקרבנות שחוסם בגופו כל אופק של תזוזה רעיונית במעברי הגבול של השפה . הלבנטיניות כפי שאני מבקש להעלות כאן היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א – טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא – נחת . כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין ; שם, במקום הבלהות של העבר ה ( לא ) רחוק והרודפני, שם ואולי רק שם, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן . הלבנטיניות נכתבת תוך כדי הסבת המבט בחצי סיבוב מזרחה לברלין ולגרורותיה, ולצד זאת היא נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב ( המזרחי ) הזה ; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים – תרבותי . במחשבה הלבנטינית כפי שמוצע בספר זה יש מהתנופה האוטופית ומהנסיגה המלנכולית, וככזאת היא נאיבית – רגשית, נוסטלגית לנוסטלגיה של האחר, ולפרקים מאמצת עמדה ביקורתית – פוליטית מזוכיסטית . היא מקפלת בתוכה דו – קוטביות חסרת מנוח : מובעים בה געגועים טקסטואליים לעבר מוחמ...  To the book