|
|
זהורית אסולין 20 לפי פרויד, תפקיד הפסיכואנליזה הוא לסייע לסובייקט לחתור ולהתוודע לגורמים הלא מודעים המשפיעים על חייו ( פרויד, 1968 [ 1912 ] ) . בפיתוחיו התיאורטיים מניח פרויד הנחות בעלות אופי ריאליסטי‑‑דטרמיניסטי . הוא בוחר למקם את העוגן האובייקטיבי לתהליך הפסיכואנליטי במבנים נפשיים אוניברסליים . התיאוריות הפסיכואנליטיות עברו גלגולים שונים באופן תיאוריהן את עיצוב הנפש . נראה כי פוחת כוחה של עמדה ריאליסטית דטרמיניסטית בתפיסת הסובייקט, ובמקומה מתחזקות גישות הרמנויטיות להבנת נפש האדם . גישות אלו מניחות שכל סובייקט הוא תוצר של הבניה ועיצוב משמעות שאינה נקבעת מראש אלא נוצרת ומתהווה ( , Schafer , 1976 ; Strenger , 1991 ; Orange 2011 ) . לאור השינויים הללו נדרש מערך אפיסטמולוגי נוסף שיתקף את הפסיכואנליזה למעט ההישענות על תשתית פוזיטיביסטית ועל ההנחה בדבר האוניברסליות של מנגנוני הנפש . עיקר הדגש בגישות התיאורטיות והטיפוליות החדשות הוא התמקדות במה שמייחד את הסובייקט, ולא במשותף לו עם כלל האנושות . מכיוון שהפסיכואנליזה מתיימרת לבסס את עצמה כשיטת טיפול יעילה לאנשים באשר הם, עליה ליצור עוגן אובייק...
To the book |
|
|