|
|
38 רפאל זגורי-אורלי להציב לעצמה חשיבה מווָסתת שלעולם לא תהיה נתון מוקדם, חשיבה שתתבע לפיכך לא להתייחס למאומה כאל רכוש או כאל הגדרה קבועה בקבלת ההחלטות . במובן זה הפוליטי הוא המצאה - הוא אינו מגלה ומכתיב אלא ממציא, שכן הוא לעולם נתקל באי- האפשרות להגדיר את עצמו במציאות . כזה הוא המעמד המתבקש של הפוליטי בכלל ושל הציונות בפרט בהתחקות אחר "טובת הכלל" . יש למצוא בלב הפוליטי והציוני את אשר יוכל להובילם לעבר אלטרנטיבה, פוליטי שהוא מֵעֵבֶר-לפוליטי, היפר-ציונות, לא שלילה של הפוליטי או של הציוני כי אם דבר-מה היכול להיות פוליטיקה ציונית-של-הייחודיות . ההיפר-ציונות הזו תחפוץ להמציא ולגלם צדק אחֵר ו"חיים משותפים" אחרים - בין היהודים לבין עצמם ( שם הסכסוכים מתרבים והולכים ) , ובאופן שאינו ניתן להפרדה - בין הישראלים לפלסטינים ( הפלסטינים הישראלים והלא-ישראלים, שאינם מהווים יחידה הומוגנית אחת, רחוק מכך ) . ב . ציונות ואנטי-ציונות אף על פי שהניגוד הנוטה לאפיין בימינו את הוויכוח בין הציונות הלאומנית ( ו / או הדתית ) לבין האנטי-ציונות נראה לי מעניין ביותר, לא הוא יעמוד במוקד הדיון כאן . אתייחס כאן בפרט ל...
To the book |
|
|