|
|
מרק פישר 90 העובדים מקבלים ממנהלים שונים אינספור מזכרים שתוכנם דומה . מובן מאליו שהמזכרים עוסקים בפרקטיקות ביורוקרטיות : מטרתם להחדיר צייתנות — למשל על ידי הכנסת הליך חדש של צירוף עמוד שער לדוחות . בהתאם לאתוס הפיקחות ( being smart ) , סגנון הניהול ב"מהומה במשרד" הוא עירוב של חוסר רשמיות עם סמכותנות סמויה . ג'אדג' מראה כיצד אותו סגנון ניהול מצוי גם במקומות אחרים, כמו רשת בתי הקפה שאליהם הולכים עובדי המשרד כדי להירגע . כאן העובדים נדרשים לקשט את מדיהם בשבעה תגים אישיים כדי להביע את "היצירתיות" ו"הייחוד" שלהם : זוהי הדגמה נוחה לאופן שבו "יצירתיות" ו"ביטוי עצמי" נעשו חלק בלתי נפרד מהעבודה בחברת הבקרה, אשר כפי שמראים הוגים כמו פאולו וירנו ויאן מולייה-בוטאנג, מציגה כיום לעובדים תביעות רגשיות ויצרניות גם יחד . הניסיון לכמת בבוטות את התוספות הרגשיות הללו מעיד גם הוא רבות על ההסדרים החדשים . הדוגמה הזאת של קישוט המדים מצביעה על תופעה נוספת : ריאליזם קפיטליסטי 91 הציפיות החבויות מאחורי אמות המידה הרשמיות . ג'ואנה, מלצרית ברשת בתי הקפה, עונדת שבעה קישוטים כנדרש, אבל אז מובהר לה שאמנם שבעה הוא לה...
To the book |
|
|