|
|
מרק פישר 8 של פיקאסו, החזיר המתנפח של פינק פלויד — נשמרים בבניין שהוא עצמו מבנה מורשת משופץ . הביקור הזה הוא ההצצה היחידה שאנו זוכים לה במהלך הסרט לחיי העילית, שנעצרו בהשפעת אסון שהמיט עקרוּת המונית : קרוב לדור שלם ששום ילד לא נולד בעולם כולו . תיאו שואל : "איזו משמעות יש לכל אלה אם לא יהיה אדם אחד שיוכל לראות אותם ? " האליבי אינו יכול להיות עוד דור העתיד, שכן הוא לא עומד להיוולד . התשובה ההדוניסטית-ניהיליסטית שהוא מקבל היא : "אני מנסה לא לחשוב על זה" . הייחוד של הדיסטופיה "הילדים של מחר" הוא היותה ספציפית לקפיטליזם המאוחר . זה לא התרחיש הטוטליטרי המוכר לנו מדיסטופיות קולנועיות אחרות ( למשל, "וֶנדֶטה" של ג'יימס מקטיג מ- 2005 ) . בנובלה של הסופרת פ"ד ג'יימס, שעליה מבוסס הסרט, הדמוקרטיה מושעית והארץ נשלטת ( בתבונה ) על ידי מפקד עליון מטעם עצמו . הסרט ממעיט בכל אלה . כפי שאנחנו יודעים, אמצעים סמכותניים יכולים ריאליזם קפיטליסטי 9 להיות בשימוש גם במבנה פוליטי דמוקרטי . * הכינה אותנו אחרי הכול, "המלחמה בטרור" להתפתחות כזאת : נִרמוּל המשבר יוצר מצב שבו ביטול האמצעים המיוחדים שיושמו כדי להתמוד...
To the book |
|
|