סיכום

| 219 היכום לא יטבעו, ירדנו מהגג — נטע בת 5 . 9 , שחר בן 5 . 6 , לביא בן שנה וחצי על הידיים שלי . התחלתי עם התארגנויות הערב, צעקתי על הגדולים להיכנס להתקלח והנחתי את לביא באמבטיה כדי להביא את הבגדים והמגבות מחדר הילדים . בעודי אוספת את הפריטים, משהו הציק לי בבטן . הנחתי את הדברים, הרמתי את החולצה שלי לבדוק וחשכו עיניי : זחל . אני כמובן צריכה להוסיף פה פרט מידע חשוב . אני וחרקים לא חברים . אני שונאת חרקים, נגעלת מהם, וכשהם על הגוף שלי, על אחת כמה וכמה . צעקתי בבעתה, העפתי את הזחל שטייל עליי ונשמתי בכבדות . הייתי בהיסטריה . ואז הופיעה מחשבה קשה — אף על פי שהלך עליי זחל דוחה למדי, אני לא יכולה ללכת להתקלח עכשיו, אני לבד עם שלושה ילדים . ההבנה שאין לי אף אחד שיעזור לי כרגע, הכתה בי . הפעם הבאה שאני אראה מקלחת תהיה בעוד כמה שעות, ובבת אחת נפלה עליי המשמעות של ה"לבד", מה זה אומר להיות גרושה בעולם שלי . אני מזכירה לכם שעדיין הייתי עם פעוט שחיכה לי באמבטיה ( ריקה, אל תדאגו ) , שלא באמת היה אכפת לו מההתמוטטות של אימו ודרש תשומת לב . התכופפתי אליו — וזהו . הרגשתי זץ כל כך חזק בגב שלא יכולתי לנשו...  To the book