למה המוח חוזה סכנה?

| 75 למה המוח חוזה הכנהא בינתיים, אדם קדמון א' סיים את מלאכת הליקוט וחזר בדילוגים ( הוא היה דלגן בלתי נלאה ) אל המערה, לספר למשפחה שיש פטריות לארוחה, והם ישבו לאכול בשמחה . אדם קדמון ב' עדיין התחבא ליד קרחת היער וחיכה לראות אילו פטריות ייאכלו על ידי בעלי חיים כדי לוודא שהוא בוחר פטריות שאינן רעילות . לאחר שבילה כמה שעות באיסוף מידע, הוא קטף פטריות בטוחות לאכילה וחזר למערה — שוב הוא עבר בין שיח לעץ, בחן את הסביבה שלו ווידא שאין אריה או חיית טרף אחרת בסביבה . כאשר הגיע למערה, חילק את השלל לשניים . חצי הציע למשפחתו שיאכלו עכשיו ואת החצי השני שמר ליום המחרת כי הוא לא יכול היה לדעת מה יקרה מחר . צאצאים של מי אנחנו ? מי אתם חושבים ששרד את האבולוציה ? כבני אדם, אנחנו מחווטים לחפש סכנות . דייוויד לווארי ( David 58 את מידת הרגישות לסכנה Levari ) מאוניברסיטת הרווארד בדק בסביבה שבה הסכנה יורדת . הוא ביקש מקבוצה של סטודנטים להעריך את מידת האיום שהם מזהים ב- 800 תמונות פנים, ולהחליט אם המצולם מאיים או לא מאיים ( הפרצופים המאיימים והלא מאיימים הוגדרו כך במחקר קודם ) . מחצית מהמשתתפים צפו באחוז שווה ...  To the book