|
|
הגוף | 160 הספר לרפואה של אוניברסיטת נוטינגהם, והוא מפנה את תשומת לבי לצינור חתוך המונח בחזה של גופת הגבר המוטלת לפנינו . הצינור נפרס, ללא ספק למטרות הדגמה . בן מנחה אותי לתחוב אצבע עטופה בכפפה אל תוכו ולחוש אותו . הוא קשיח . דומה לפסטה לא מבושלת . אולי קנלוני . אין לי שמץ של מושג מה זה . "אב העורקים", אומר בן במה שנדמה לשמץ של גאווה . אני חייב להודות שנדהמתי . "אם כך, זה הלב ? " אני מצביע על גוש הבשר שלידו . בן מאשר בניד ראש . "והכבד, הלבלב, הכליות, הטחול", הוא אומר ומצביע על עוד ועוד איברים, לעתים מסיט אחד מהם כדי לחשוף אחר לצדו או מתחתיו . הם אינם מקובעים או קשים כמו דגמי הפלסטיק להוראה, אלא נעים בקלות לצדדים . הם מזכירים לי קצת בלוני מים . יש עוד דברים רבים אחרים שם בפנים — כלי דם ועצבים וגידים, והמון המון מעיים, כולם נראים כאילו פשוט הושלכו שם, כאילו אותו אומלל חסר שם, לשעבר אדם, נאלץ לארוז את עצמו בחטף . ממש אי אפשר לדמיין כיצד משהו מחוסר הסדר הפנימי הזה היה מסוגל אי-פעם לבצע את המשימות שיאפשרו לגוף הכול כך בלתי פעיל שלפנינו לשבת, לחשוב, לצחוק, לחיות . "אי אפשר לטעות במוות", מסבי...
To the book |
|
|