פרק כ׳: פעמיים הופקרו בנים אפליה ונידוי אחרי קום המדינה

הבגינים | 222 בכל מיני מקומות שבהם התקינו האזנות", סיפר אריה אלדד, הבן . שנים רבות לאחר מכן נודע לו רשמית מה שחשד בו כל חייו — שבילדותו הציב השב"כ 503 מעקב על בית משפחתו . שלושת מפקדי לח"י התקשו במיוחד להביא פת לחם הביתה, בשל סימונם כ"מסוכנים לציבור" . שמיר וילין-מור הקימו חברה קבלנית, שכמובן התרסקה מול חומות השלטון הריכוזי . אלדד נאלץ להסתפק בעבודה של מורה לתנ"ך, ואפילו מבית הספר פוטר בהוראה מגבוה, פן ירעיל את לב הנוער . פרנסת המשפחה נפלה על רעייתו, שעבדה בעיריית ירושלים תחת שם נעוריה, כי לדברי הבן 504 אריה, "נשיאת השם שייב או אלדד היתה עלולה לסכן את המשך תעסוקתה" . אותם שמות סיכנו גם מקורות פרנסה חלופיים של האב, לכן "בשנות ה- 50 רוב עבודות הכתיבה והעריכה שעשה היו בשם בדוי . כמו יתר הפורשים, הוא היה מוחרם ומסומן, בעיקר על ידי מפא"י . רק בשנות ה- 60 התחיל לפרסם מאמרים 505 בשמו בעיתון ממוסד, ׳הבוקר׳" . סבתי מלכה היתה שולחת אותי לבית משפחת אלדד עם ריבות מעשה ידיה . בדרכי באוטובוס מזכרון יעקב הייתי פותח את החבילה וקורא את מכתבי העידוד והאמונה, המתובלים בפסוקים מהתנ"ך, שבהם עטפה את הצנצנות...  To the book