|
|
אני כותבת מאמרים לכתב עת מקוון על בריאות הנפש של צעירים, ויש קורא שתמיד מתנפל עלי עם הערות מסוג, "פסיכולוגית שחונקת אותך מאהבה כמו טארה, בעצם נכנעת לרגשות של צעירים . " בעיני * הרי אף אחת מהמטופלות שלי בחיים לא תגיד שאניזה די משעשע, נכנעת לרגשותיה . מקשיבה, מבינה, ממסגרת מחדש, מעמתת ומאתגרת את רגשותיה — זה כן . נכנעת ? — לא . מטופלת אחת סיפרה לי בסוף הטיפול, שבהתחלה לא רצתה לבוא כי חשבה שאני הולכת לשאול אותה, "ואיך את מרגישה עם זה ? " בטון נעים ועיניים מודאגות וראש נוטה הצדה, והיא תשנא את זה . אל דאגה — אני לא מטפלת מהסוג הזה . הרגשות שלך הם המרכז של חייך . אבל אינך רוצה להיות קורבן שלהם . את רוצה לכוון לכך שאת תשלטי בהם, במקום שהם ישלטו בך . הם אמנם דבר חשוב, אבל לא הדבר החשוב היחיד . הם נכונים ואמיתיים כמו גל בים : הם בלי ספק שם, אבל זמנית . יש לכבד אותם ובהחלט לא להתעלם מהם, אבל גם לא לטבוע בהם . אנחנו חיות כיום בחברה שטופת רגש — לאן שלא מסתכלים, נתקלים ברמה גבוהה של ביטוי רגשי . זה בניגוד אדיר לדור הקודם, שבו בריטים נודעו בעולם בזכות האיפוק הרגשי והסטואיות שלהם . צפו, האזינו או קרא...
To the book |
|
|