פרק יב: מחוץ לזמן, מחוץ למקום: נופל מחוץ לזמן

340 גבריאל צורן 139 שהרי הטקסט הזה אומנם כתוב במתכונת של מחזה, למחזה הקולות . אבל לאמיתו של דבר אין הוא מיועד לבימה, אף שנעשו על-פיו כמה וכמה הפקות בימתיות ; הוא גם אינו ממש "מחזה לקולות" ; הוא בראש ובראשונה אכן "סיפור בקולות" . אפשר לומר שהטקסט מתכתב במיוחד עם שתי יצירות דרמטיות : מילק ווד ( או תחת חורש החלב ) של דילן תומס, שהוצג לראשונה ב- 1953 והמוגדר כ"מחזה לקולות", וההולכים בחושך של חנוך לוין, שהוצג לראשונה ב- ,1998 ומוגדר כ"חיזיון לילי" . הראשון קרוב לטקסט שלנו בעיקר בשל היסוד הקולי שבהגדרתו הז'אנרית ( מה שהפך אותו 140 וגם בשל ריכוז הדרמה בעיירה אחת גם לטקסט מכונן עבור אברם ) , ופיזור התפקידים בין תושביה השונים ; השני קרוב במיוחד בשל העמדת הדרמה על אקט של הליכה, שבמרכזה עומדת דמות של "ההולך", ואליו מצטרפים עוד הולכים . בשני המחזות משתתף מִספָּר גדול מאוד של דמויות, בדרך-כלל אפיזודיות, והאינטגרציה נוצרת בין השאר באמצעות דמות של מסַפֵּר פעיל או קולות של מספרים חיצוניים, המלווים את ההתרחשויות לכל אורכן . נופל מחוץ לזמן נוטל את היסודות המבניים האלה, אבל מרכיב אותם באורח שונה לחלוטין ...  To the book