פרק ז: עד לימות הגשמים: שתהיי לי הסכין

הקליפה הדקה של כדור-הארץ 223 החל מן הסיפור הזה הופכת שאלת היחס בין הדמות הכתובה לפרוטוטיפ המציאותי שלה לנושא מרכזי בכתיבתו של גרוסמן . בצורה ברורה מאוד עולה הנושא בנובלה בגוף אני מבינה, שנכתבה מיד בסמוך לרומאן הזה, ובה רותם, המספרת, בודה על-פי דמיונה פרשה מרכזית מחייה של אמה, ובה-בשעה היא קוראת את הטקסט שלה בפני אמה ומצפה לחוות דעת . אבל היחס הזה מרומז גם בשורה של סיפורים אחרים כמו "אִטרוף", אשה בורחת מבשורה,נופל מחוץ לזמן, ואתי החיים משחק הרבה . סמויות וגלויות, שאין מאחוריו דבר . [ - - - ] לא נוכחות משקרת אלא נוכחות שקרית" . מכל הדברים האלה, בין שנקבל אותם ובין שנחלוק עליהם, משתמעת בעיה אחת שלא ניתן להכחיש את קיומה בספר - בעיית הריחוק . 212 גבריאל צורן נבדל מאהרון לא רק בנימת הדיבור המרוחקת ; כמה שורות לאחר-מכן מוסיף יאיר תובנה, שייתכן כי אהרון הילד עדיין לא היה בשל להגיע אליה : אולי הלוז שלי בכלל לא נמצא בי אלא באדם אחר ? ( 12 ) אהרון עדיין שרוי בעולם אגוצנטרי ילדי, ומבחינתו ברור שהלוז נמצא באני . מה שמעבר לאני הוא עולם הלא-אני על כל מרחביו, זה עדיין לא עולם של זולת . יאיר מנחש קיומה...  To the book