|
|
360 הנה ימים באים • עידית שכנאי – רן לשינויים במונחים של שקיעה והתייתמות, במקום במונחים של התחדשות, מדגישה את הטלטלה שחווה נוכח ההבנה שדבר איננו נצחי — לא ההווה, לא דור המייסדים וגם לא צורת החיים אשר נדמתה לעיתים כהגשמה של אוטופיה עלי אדמות . עם זאת, חשוב לזכור כי צורת החיים הקיבוצית הייתה בתהליך מתמיד של שינוי מאז נוסדה בתחילת המאה העשרים . אלא שתהליכי השינוי שהתרחשו בעשור של שנות השבעים שינו גם את פניו של המרחב : המרחב הקיבוצי הפך בשנים אלה ממרחב ממורכז, רציף, אָחוד ומסוגר, המתפקד כעולם שלם בפני עצמו, למרחב מבוזר ומקוטע, פתוח לסביבתו הקרובה והרחוקה . הדגש באותן השנים עבר מתפיסת הקיבוץ כולו כבית גדול של קולקטיב — קהילה שנתפסה במובנים רבים כמשפחה מורחבת — אל התפיסה המקובלת של חברה המורכבת מתאים של משפחה גרעינית . הספר נפתח עם השאלה כיצד מרחב מובנה מאוד, יציב – לכאורה, שנתפס כנצחי, מגיב לתמורות כלכליות, חברתיות, תרבותיות ופוליטיות — וכיצד תמורות אלו מחוללות בו שינויים מבניים פנימיים . ניתוח הטרנספורמציה שעבר הקיבוץ בשנות השבעים של המאה העשרים חושף תהליכים שנוגעים הן בסדר החברתי והן בסדר...
To the book |
|
|