א. שם עצם הנגזר מפועל

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 284 מחלקות נפרדות . ר״ת מפשר בין השניים : ‘תפש לו דונש לשון המשנה ומנחם לשון אונקלוס אשר תרגם “ובזעיר בנהא״ — הנושל ויוצא עתה׳ ( סעיף 34 ) . ביאור : דונש פירש את ‘ובשליתה׳ כמשמעה בלשון המשנה ללא קשר סמנטי לנשילה . ואילו מנחם פירש את ‘שליתה׳, בהסתמך על לשון אונקלוס שמשמעו ‘הנושל ויוצא עתה׳ עם קשר סמנטי לנשילת הזית . 55 מהעובדה שר״ת נדחק לפשר בין השניים, עולה כי ר״ת מקבל את דעתו העקרונית של דונש, שאין לגזור שם מפועל כאשר השניים אינם זהים במשמעם . ר״ת מפרש את ‘שְׁבָבִים יהיה עגל שמרון׳ ( הושע ח, ו ) : ‘ופתרון הפסוק : שבבים ושובבות וחטא ועון הוא עגל שמרון [ . . . ] ונקרא האדם החוטא שובב . פתרונו : מוּשב מדרך טוב . כמו עיקר ועיקור . 56 והשובבות הוא החטא׳ ( סעיף 64 ) . שמות העצם ‘שבבים׳ ו׳שובב׳ נגזרים מהפועל ‘מוּשב׳ . מנחם צירף את ‘נַפְתִּי משכבי׳ ( משלי ז, יז ) ל׳נופת תטפנה שפתותיך׳ ( שיר השירים ד, יא ) תחת השורש נ״ף . לדעת דונש, השורש של ‘נופת׳ הוא נפ״ת . ר״ת מכריע כמנחם : ‘ועל משקל שתי אותיות חברו [ . . . ] ומן נ״ף — יאמר “נפתי״, “נופת״ . ומן ב״ש — “בשת...  To the book