א. בנייני הפועל

207 פרק ח : השפעת מגמת החיבור על הדיון הפרשני [ . . . ] ׳ ( ערך ‘אשתוללו׳, עמ׳ 66 ) . ר״ת אינו מקבל את קביעת מנחם בדבר שיוך השורש חג״ר לקבוצת משמעות והיפוכה, כי ‘לא מצינו משקל קל משמש עיקר ועיקור, בנין והרס׳ . ר״ת מנסח כלל : בכל צמדי משמעות והיפוכה, פועַל אחד מהצמד תמיד יופיע בבניין כבד . לכן במקרה דנן, שבו שני הפעלים הם במשקל קל, אין מתקיים העיקרון של משמעות והיפוכה . דא עקא, שכלל זה נסתר על ידי ר״ת עצמו בדיון אחר בסעיף 123 : ‘אף על פי שרוב משמשי עיקר ועיקור נהפכים למשקל חזק, יש מהם גם למשקל קל׳ . 18 ( 3 ) ‘וְעֹרְקַי לא ישכבון׳ ( איוב ל, יז ) [ סעיף 139 ] — ר״ת מבהיר כי ‘ערקי׳ עניינו ‘בריחה׳, כך שמשמעות הפסוק היא : הרודפים אחריי, שהם מבריחיי ( אליפז ורעיו ) , לא ישכבו בלילה מלרדוף אחריי . פירוש זה מחייב באופן רגיל שימוש בבניין הפעיל — ‘מעריקי׳ במקום ‘עֹרקי׳ . ר״ת פותר בעיה זו על ידי ניסוח תופעה לשונית : ‘ובלשון “עורקיי״ לא יתכן לכתוב לבעל לשון הקודש לאמר מעריקיי, כי מי אשר היה בקי בלשון הקודש היה יודע כי עורקי כמו מעריקי, כאשר יאמר “אז הלמו״ ( שופטים ה, כב ) אשר פתרונו נהלמו׳ . ביאור ...  To the book