|
|
חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 172 הדיון הראשון להלן עוסק במשמעות שם העצם ‘דִכְרִין׳ . ר״ת מפרש כדונש, אך מרחיב את הגדרתו של דונש ל׳דכרין׳ . בדיון השני מבררים המשתתפים את משמעו של שם העצם ‘חֲוָחִים׳ . ר״ת רואה חובה לעצמו להוסיף דוגמאות לא נחוצות על הדוגמה האחת שהביא דונש, תוך הצהרה פומבית בנוסח : ‘הנני כמוסיף על דבריו׳ . 25 בדיון השלישי מתבררת משמעות הנטייה ‘כָּמַהּ׳ . ר״ת מוסיף על האסמכתא המקראית שהזכיר דונש, גם אסמכתא מלשון המשנה, אף על פי שהוא משתדל שלא להשתמש בפירושיו למקרא בלשון זו ( ראו הימנעות מאסמכתא מלשון המשנה, עמ' 121 ) . בדיון הרביעי מתעצמים המתדיינים בשאלה מי הוא המחרף בפסוק ‘לא אויב יחרפני׳ . ר״ת מוסיף, ללא צורך, לפירושו הכללי של דונש זיהוי פרטני של דמויות מקראיות . הדיון החמישי עוסק במשמעות הנטייה ‘מְטֹעֲנֵי׳ שהיא חלק מהצירוף ‘מטעני חרב׳ . ר״ת מוסיף כי עדיף להשתמש באסמכתא מהארמית כדי לקבל את המשמעות שדונש הגיע אליה בעזרת אסמכתא מהערבית . ( 1 ) ‘וְדִכְרִין וְאִמְּרִין' ( עזרא ו, ט ) [ סעיף 67 ] — מנחם פירש את ‘דכרין׳ כ׳זכרים׳, ואילו דונש מפרשו כ׳אילים׳ . דונש מוסיף ו...
To the book |
|
|