ג. הצהרות רמוזות והצהרות מפורשות על מגמת החיבור

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 166 ( 2 ) ‘מבעד לְצַמָּתֵךְ׳ ( שיר השירים ד, ג ) [ סעיף 145 ] — בדיון על שורש ‘צמתך׳ מכריע ר״ת כמנחם, מפריך את הוכחת דונש ומסכם את דעתו של מנחם : ‘ומנחם ידע את כל הנעשה על פי הדיקדוק׳ . ר״ת עושה פרפרזה על הפסוק ‘ומרדכי ידע את כל אשר נעשה׳ ( אסתר ד, א ) . ר״ת רומז על יחסו לשני המתעמתים : אם מנחם הוא מרדכי, בר הפלוגתא שלו — דונש — הוא המן . ודי לחכימא . בסיום הדיון אומר ר״ת : ‘ויצדקו מנחם ויעקב כי יתנו עידיהם׳ . ר״ת רומז לכך שחיבורו נכתב כדי להעיד לטובת מנחם ב׳משפט׳ שהוא מקיים בין מנחם לדונש . ( 3 ) ‘תּוֹלַעַת שָׁנִי׳ ( שמות כח, ו ) [ סעיף 160 ] — בסעיף האחרון של חיבורו מציג ר״ת, על ידי קטע פיוטי, את התפקיד אשר לקח על עצמו : ‘אל תיראי תֹלעת . 11 אשריכם מנחם ודונש . אם לא נביאים אתם בני נביאים אתם . 12 כי כאשר הבטחני אלהים, השלמתם ספר חכמתכם, למען דעת כי יקום יעקב 13 להכריע דבר מי יקום . 14 ולא יירא לבי, 15 כי יעקב בחר לו 16 מאשר למד מסוד בינת שניכם לדובב שפתי שנותיכם 17 ומרשותכם׳ . ר״ת רואה חובה לעצמו להכריע בין מנחם לדונש ‘דבר מי יקום׳ . ר״ת, כיאה לשו...  To the book