ו. רשב״ם

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 158 ( 1 ) ‘הֲיַעֲזֹב מצור שָׂדַי שלג לבנון אם ינתשו מים זָרִים קרים נוזלים׳ ( ירמיהו יח, יד ) [ סעיף 133 ] — מנחם צירף את ‘מים זרים׳ לקבוצת ‘מזור׳ ופירש : ‘מימי תרופה המה׳ . ר״ת דוחה את פירוש מנחם : ‘כי “זרים״, אשר פתרו רפואה ותרופה, לא יוכל לקום, כי “נרפאו המים״ ( יחזקאל מז, ח ) ; “רפאתי למים״ ( מלכים ב ב, כא ) ; “כי אני יי רפאך״ ( שמות טו, כו ) , אשר פתרונו : רופא מימיך . זאת מצאנו, אך המים לרפוא אחרים, לא מצאנו׳ . ביאור : אי אפשר לפרש שמים מרפאים, שכן מצאנו במקרא שהקשר בין מים לרפואה הוא רק בכך שהמים נרפאים ולא שהמים מרפאים אחרים . ההוכחה של ר״ת מ׳אני יי רפאך׳ נראית בלתי מתאימה, שכן היא אינה קשורה למים, הגם שהפסוק מובא מייד אחרי סיפור מרה . נראה שר״ת הסתמך על פירושו של רשב״ם על אתר : ‘כל המחלה — במים מדבר, כדכתיב “וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך״ ( שמות כג, כה ) ׳ . ( 2 ) טי״ת דל״ת [ סעיף 1 ] — מנחם הגדיר את האותיות דל״ת וטי״ת כשייכות לקבוצת המלכים, ואילו דונש משייך אותם לקבוצת המשרתים . דונש מסתמך על העובדה שאותיות אלה מיתוספות לחלק מנ...  To the book