הימנעות מהפירוש הפשוט

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 112 עימו, אשר לא טרח לגלותן לקוראיו . בדיון הראשון מציע ר״ת פירוש ענייני לפסוק הנידון . ר״ת בוחר לפרש באופן מורכב, בשעה שהיה יכול לפרש בפשטות כפי שפירשו מאוחר יותר רבים כמו רי״ק, רמ״ק, ר״י מטראני, מנחם המאירי, ר״י כספי, רלב״ג, יהודה קיל, דוד הכהן צמח ואחרים . הדיון השני עוסק בפירוש שם העצם היחידאי ‘כֶּבֶשׁ׳ . לפני שר״ת מציע את פירושו, הוא מעלה אפשרות נוספת לפירוש, אשר יש לה תימוכין בלשון חז״ל . אפשרות זו נשללת מייד על ידו . פירושו הסופי של ר״ת מורכב ואינו משכנע . ר״ת יכול היה להישאר עם הצעתו הראשונה הפשוטה, כפי שפירשו מאוחר יותר אחרים כמו רד״ק, מצודות, קיל ואברמסקי . הדיון השלישי עוסק במשמעות השורשים המשׂוּכלים וְיַחְגְּרוּ / וְיַחְרְגוּ, ובנסיון לזהות את השורש המקורי מבין השניים . ר״ת משתמש בפירושו באסמכתא ארמית, בשעה שיכול היה להשתמש לצורך אותו פתרון באסמכתא מקראית . תוכן הדיון הרביעי שונה במהותו מקודמיו . הוא אינו עוסק בפרשנות אלא בתופעה לשונית שמנחם מצביע עליה — הומונימיה . דונש תוקף את מנחם על אופן ניסוח התופעה, ור״ת מנסה לפרש את ניסוחו של מנחם ...  To the book