|
|
105 פרק ד : מאפיינים פרשניים ייחודיים ונהרתיך אוביש׳ ( ישעיהו מד, כז ) . מכאן שבבל, אשר הגלתה את יהודה ונמצאת בצפון, 36 נקראת מצולה ; ( ב ) מצולה משמעה יָוֵן . מכאן שבבל היא ‘עיר היָוֵן׳ ; ( ג ) חילוף וי״ו עיצורית בווי״ו שהיא אם קריאה ולהיפך — אינו משנה את משמעות המילה, כמו ‘אָוֶן׳ ( במדבר כג, כא ) — ‘אוֹנך׳ ( ירמיהו ד, יד ) ; ‘עָוֶל׳ ( ויקרא יט, טו ) — ‘עוֹלֹת׳ ( תהלים נח, ג ) ; ‘דוּדים׳ ( מלכים ב י, ז ) — ‘דוָדים׳ ( דה״ב לה, יג ) ; ‘שׁוֹר׳ ( בראשית לב, ו ) — ‘שׁוָרים׳ ( הושע יב, יב ) . מכאן ש׳עיר היָוֵן׳ זהה במשמעה ל׳העיר היונה׳ . ומכאן שהשורש של ‘יונה׳ זהה לשורש של ‘יָוֵן׳, היינו יו״ן . ( 2 ) ׳בעלי אֲסֻפּוֹת׳ ( קהלת יב, יא ) [ סעיף 69 ] — ר״ת מפרש את ‘אספות׳ כסיפים של שערים . אשר לאל״ף התחילית של ‘אספות׳, טוען ר״ת : ‘כי סיפים ואסיפים אחד הם׳ . ר״ת מוכיח את טענתו בעזרת לוגיקה בסיסית : ( א ) ‘ועֹבד אדֹם ויעיאל השוערים׳ ( דה״א טו, יח ) . כאן הוגדר תחום עיסוקם כשוערים ; ( ב ) ‘לעֹבד אדֹם [ . . . ] ולבניו בית הָאֲסֻפִּים׳ ( דה״א כו, טו ) . מכאן שהשוערים מזוהים עם ‘אסופים׳ ; ( ג ) ‘כלם הב...
To the book |
|
|