אני ו"כתפיו הרחבות השחורות של אלוהים": יחסי אדם ואלוהים בשלוש תמונות

287 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון שׁוּב הָיָה הַדָּבָר וְנִמְצֵאתִי פִּתְאוֹם מִתְנוֹדֵד עַל כְּתֵפָיו הַחַמּוֹת שֶׁל הָאִי הַזָּז . רֶגֶל מִכָּאן וְרֶגֶל מִכָּאן וּבֵינֵיהֶן צַוָּארוֹשֶׁל מָקוֹם זֶה, רוֹטֵט, גָּמִישׁ וּבְכָל הַזְּמַן הֶחָדָשׁ שֶׁנִּפְעָר עָלַי שׁוּב כְּשֶׁנֶק הָעֲלוּמִים, כְּמוֹתְּהוֹם שֶׁל אוֹר ; וּבְכָל זֶה – 258 אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הדובר מספר שהוא יושב על כתפיו של ענק המתואר כענק בעל מאפיינים אנושיים : כתפיו חמות, צווארו רוטט וגמיש, ובעל מאפיינים גיאוגרפיים : הוא אי ומקום . ההתייחסות לכתפי האלוהים בשיר הפותח את הקובץ והכינוי בשיר זה "מָקוֹם", שהוא אחד משמות האלוהים, מלמדים שתיאורים אלו מכוונים כולם לאלוהים ובעצם הוא יושב על כתפי האל . בכך יש בשיר תשובה לשאלה מן השיר הראשון בקובץ, "אֵיךְ אֲנִי נִרְאֶה מִשָּׁם", ולהרהור בסופו של השיר : "אוּלַי אֲטַפֵּס קְצָת / אֶל הַכָּתֵף הַהִיא – – " . היעדרו של הראש מן התמונה ומיקומו של האדם היושב על כתפיו ואוחז ב"צַוָּארוֹשֶׁל מָקוֹם זֶה" מלמד שראשו של האדם מחליף את ראשו של אלוהים . אפשר לדייק ולומר שהחוויה הפיזית ו...  To the book