"אולי", "קיקיון השיר", "כנראה"

272 נוגע במה שאינו בדומה לכך גם המילה "כנראה" מתווכת את היומרה התאולוגית לקורא ולכותב הספקן . אולם, נראה כי השימוש בביטויים אלו חורג משימוש כאמצעי רטורי ומלמד על האמונה עליה מצביעים שירים אלו . זו אמונה שהספק אינו אתגר בשבילה אלא סף עליו עומד המאמין, זו אמונה שהיא מצב ביניים הנמצאת בתווך שבין הקיים ללא-קיים, בין הנוכח והלא-נוכח, האפשרי והבלתי-אפשרי . הרב שג"ר תיאר מצב זה כך : "אם נבוא ונאמר, 'כן, ודאי שיש אלוקים', הרי אמירה זו עלולה לסתום את האפשרות שאי פעם תהיה התגלות ; דווקא היכולת לענות 'אולי' ביחס לחיים הדתיים מחוללת מרחב העשוי ליצור את האפשרות הפתאומית 226 של ההתגלות" . על פי דברים אלו, מצב ה"אולי" מאפשר תנועה נפשית שהוודאות חוסמת . אולם שלא כשירים הנדונים כאן, העומדים באופן נוקב מול שאלת הנוכחות האלוהית, הרב שג"ר פותח את דבריו בהסתייגות : "האמונה היא אמנם ודאות, בפרט כשאנו מדברים על קיומו של אלוקים, וזה כפשוטו ממש" . לכן הוא רואה את הספק רק כדרך המובילה 227 אל האמונה . המילה האחרונה בקובץ השירים "אתה עוד כותב" היא "כנראה" . מילה זו, הקרובה במשמעותה למילה "אולי", מופיעה לאחר אמירה...  To the book