|
|
239 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים וַעֲטוּרֵי זָהָב וְעוֹד תַּחֲזוֹר אֶל הַלֵּבָב שֶׁבֵּין שְׁחוֹרֵינוּ אִם לֹא אֵלֵינוּ בְּעַצְמֵנוּ כָּךְ יְדַבְּרוּ בּוֹבְּעוֹד הָאֵשׁ כְּבָר לוֹחֲכָה אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וּתְחַמֵּם לוֹאֶת הַגַּב 2 הַיְּעָרוֹת עַל פְּנֵי תֵּבֵל זוֹשֶׁבְּעָרְפִּי אֶשֶׁד נְחָלִים סְבִיב עֵירֻמֵּי אָבִיב וְצִפּוֹר נְגוּעַת מַחְשָׁבוֹת שֶׁל הַסְּתָו שְׁבִילִים אֲבוּדֵי קָצֶה גִּשְׁרֵי עֵץ נֶאֱנָקִים מִבְּדִידוּת וְהַשְּׁבִיטִים שֶׁעָרְקוּ מִמְּסִלּוֹתָם וְזוֹהֲרִים בַּסְּבַךְ . הֲשָׁלוֹם לָךְ – חֲרִיקַת אֶצְבְּעוֹתַי הַכְּווּיוֹת, שֶׁאָצִיל מִן הַדְּלֵקָה אֲנִי הַמְחֻכֶּה וְהַמֻּמְתָּן לְדִין הַיְּעָרוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ יְהָבָם עַל גֶּשֶׁם וְעַל חֹרֶף טוֹב אֶחָד אֵלַי הָיָה הַדִּבּוּר בֶּן אָדָם קוּם וֶאֱרֹז לְדֶרֶךְ אֲרוּכָּה אֶת הַמַּצִּית וְהַמִּקְטֶרֶת כִּי הִנֵּה חֲרִישִׁית-הָרוּחַעַל הָעוֹר הַמִּתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ 3 וְעַכְשָׁו אַתְּבּוֹכָה וְשׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי מִתְפַּלֵּא וּמִי שָׂמְךָ לִבְעֹר 240 נוגע במה שאינו אֶת בָּ...
To the book |
|
|