|
|
235 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון נִיתֶּנֶת לְכִבּוּס . וַאֲהוּבְיָה שֶׁלִּי יִתְהַפֵּךְ בַּעֲרִיסָתוֹ בִּסְבִיבוֹת אַרְבַּע לְקוֹל הַמּוּאָזִּין הַמְּהַפְּנֵט הַמִּתְגַּלְגֵּל מִנֶבִּי סַמוּאֵל, וּלְקוֹל שִׁעוּלוֹהַמַּחֲרִיד שֶׁל מוּלָה דָּוִד הַמְּדַדֶּה בְּמַדְרֵגוֹת שַׁעַר הַשָּׁמַיִם . גָּמִיש סוּסִי וּמְאַהֵב מַטְרִיף וְעוֹנֶה לַשֵּׁם אָדָם . בְּבֹקֶר הַשַׁבָּת אוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְשַׁעַר יָפוֹ, לַכֹּתֶל . נְקִישׁוֹת צְעָדַי בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים, בּוֹאֲךָ 117 שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל . קריאה של הטור הפותח את השיר יכולה לרמז לכך שהתיאור הפרובוקטיבי נוגע לדובר, אך הטור השני והטור הראשון בבית השני של השיר מלמדים שמי שפוסע חשוף עכוז הוא סוס ולא אדם . עם זאת הפסיחה, כלומר קטיעת המשפט במעבר השורה, שהשהתה הבנה זו, יוצרת כבר בתחילת השיר קשר בין עכוזו של הדובר לעכוז הסוס . קשר זה הולך ומתעצם עד לאיחוד המפורש בין עכוז האדם לעכוז הסוס בבית החמישי : "גָּמִיש 118 המלמד שהן המיניות החייתית הן המיניות סוּסִי וּמְאַהֵב מַטְרִיף / וְעוֹנֶה לַשֵּׁם אָדָם", האנושית מובילות אל הקודש . 119 תנועת ה...
To the book |
|
|