"יהיה לי בית": בין בית להתגלות

209 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון מול אלוהיו . התחושות הפיזיות, הקולות ומראות הלילה מתוארים בעזרת סינאסתזיות המתפרשות כסדרה של סמלים מיסטיים המלמדים על המשמעות של חוויית הנערים . מירון ראה במחזור זה ניסיון כושל לגשר בין ההתרגשות הדתית של חוויית הנעורים ובין מציאות ההווה הביתית : "אבל השיר רובו אינו מעיד על הצלחת הגישור הזה . הלילה, שהוא זמן ההתייחדות של המשורר עם עצמו, עם אלוהיו ועם שירו, הוא זמן קשה ; [ . . . ] התדר ההוא כמעט אינו נקלט, או שהוא נקלט במקוטע ובמוחלש, כמו 49 קביעתו של מירון שניסיון התיווך בין חוויית הנעורים למציאותממרחקים גלקטיים" . הבית נכשל נובעת, לדעתי, מחוסר האמון שלו בתאולוגיה שלילית שבה האל מתגלה כאינות, וגם משום שאינו מכיר, או לכל הפחות סובר שקפלון אינו מכיר בחיוניותה של דתיות ביתית, נינוחה, שאין בה אקסטזת נעורים או מחוות רבות רושם . ייתכן גם שבשיר זה פירש מירון את המילה "בית" במשפט "יִהְיֶה לִי בַּיִת" במובנה הפרוזאי ולא במובנה הדתי הטעון . אני מציע לראות במחזור שירים זה דווקא הצלחה של ניסיון זה . האתגרים שסימן מירון אכן נמצאים במחזור זה ומגמתו להראות כי...  To the book