"בחצר האפלה פסיעות אלוהי"

206 נוגע במה שאינו והתגלות חיצונית גברית ומאיימת . סופו של השיר מציע אפשרות שלישית המטשטשת את הניגוד בין אפשרויות אלו : הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן חָלַף לִבְלִי שׁוּב . עֲיָנָה נִרְדְּמָה . יוֹנָתִי הוֹמָה בַּחֲלוֹמָהּ . אֶלֶף מְשֻׁגָּעִים נוֹפְלִים אֶל בּוֹרוֹתֵיהֶם הַלַּיְלָה וְנִבָּאִים אֶל קֵץ הַפְּלָאוֹת . יוֹם אֶחָד בְּאָב, חֶבֶל חִוֵּר כִּשְׁבִיל הֶחָלָב מִתְהַדֵּק סְבִיב בֵּיתִי וְלִבִּי, 41 וּבֶחָצֵר הָאֲפֵלָה פְּסִיעוֹת אֱלֹהַי בחלקו הראשון של השיר מוצג ניגוד בין התגלות של פנים להתגלות של חוץ . ההתגלות בחלל הביתי המוגן היא הרמוניה משפחתית ושינה שלווה של האם והבת, שהיא אולי, 42 לעומת זאת, בחוץ הנבואה נחווית כנפילהכחלום, רק חלק אחד מששים בנבואה . 43 שתי ההתרחשויות נמצאות מחוץ לדובר, הוא מתבונן בהן כמי שרואהוכשיגעון . תופעות חיצוניות לו . בחלקו השני של השיר יש פרשנות למראות אלו . שינת הבת וחלום האם מן הבית הראשון מתפרשות כחיבור אינטימי בעל איכויות קוסמיות של הבת ( "עֲיָנָה" ) שנרדמה לאם החולמת ( יונה, "יוֹנָתִי" ) . וי"ו החיבור בראש המילה "וּבֶחָצֵר" מחברת בין ההתרחשות הביתית להתרחשות ה...  To the book