ניתוק הקשר בין האדם לאלוהים כביטוי לקשר

181 פרק שלישי : נוכחות והיעדר – תאולוגיה בשירת רבקה מרים בתוך מערכת יחסים שבאופן פרדוקסלי מחבר ולו לרגע ( אך פעמים באופן ממשי ובעל משמעות ) בין הצדדים . בכמה שירים מהקבצים "מקום, נמר" ו"מקרוב היה המזרח" מוצעת האפשרות שניתוק הקשר בין האדם לאלוהיו הוא אחד מהביטויים לקשר זה . בשיר "כְּעוֹלָה לָהַבְנוּ" מתארת הדוברת את עצמה כמי שעולה, יחד עם 259 הזקנים מזינים את האש ומסבירים לה שקורבןהזקנים, כקורבן עולה על המזבח . זה הוא תכליתה הדתית, אך היא מתמרדת, ומנסה בכל כוחה להיחלץ מהמזבח ואינה מסכימה להישרף כקורבן לאל . השיר מסתיים בחזרה משולשת המציבה את השיר בהקשר סמנטי של תפילה : "וַאֲנִי אָמַרְתִּי : לֹא . / וַאֲנִי אָמַרְתִּי : לֹא . / וַאֲנִי אָמַרְתִּי : לֹא" . סירוב זה מציג אותה כמי שמביעה עמדה המתנגדת למסורת . אולם אפשר לראות את הסירוב כעמדה דתית המצביעה על זיקה חזקה בין המסרב לאלוהיו ובכך ממשיכה את המסורת . בשלושה שירים עוקבים החותמים את קובץ השירים "מקרוב היה המזרח " נבחנים הסירוב וההתנגדות כאפשרויות של קשר בין האדם לאל . בשיר "קידוש" היא פונה אל האל בתפילה שהיא פרפרזה על נוסח הקידוש : אַל...  To the book