מפגש ארוטי עם המוות: פרוזת האב ושירת הבת

140 נוגע במה שאינו 155 בסופו של יום הוא מוצא את עצמו בבית יהודי, לאחר המלחמה, בעיירתו בפולין . הקברות ומתווכח עם אביו המבקש ממנו להישאר לצידו . הוויכוח מעיד על פער שאינו בר-גישור בין תודעת המתים לתודעת החיים : "נצטער ש . בינו לבינם שוב לא ייתכן 156 מלבד ההבנה שהפער בין שום ויכוח . לעולם לא יבינוהו עוד . הם לא נוסו כמוהו" . החיים למתים אינו בר-גישור, ומלבד תחושת הניצול של המתים את החי, מופיעה בסיפור תחושת הזדהות עמוקה של החי עם המתים, הזדהות בעלת ביטויים פיזיים ונפשיים . רוכמן ממשיך ומספר על עמידתו של ש . מעל לקבר הקהילה : הוא עמד למעלה, בנעליו . שנתים כבר חלפו . כאן נורו במעומד על-פי קבר שליש מבני העיר . במקום שהוא ניצב עכשיו עמדו כולם ערומים, בצפיפות, ופניהם מושפלות אל הבור . כאן מילאו בגופם את החלל . הוא השתוקק, במלבושיו, להתחכך ביניהם . כאן עמדו אמהות צעירות, רכונות בגופיהן ובידיהן לפנים, מעל לתינוקות המעורטלים שבין רגליהן ; סבתות צנומות חיפו מפני השמש על קמטי גון ; הסבים קצרי-הראות, ללא משקפיהם – בעינים פקוחות . ש . פשפש, תר אחרי חבריו . מבטם עיטף, העלים, את גון המבויש של אחיותיהם ...  To the book