"הרב התנדנד כאם רחומה": דמותו האמהית של הרב

131 פרק שלישי : נוכחות והיעדר – תאולוגיה בשירת רבקה מרים תמונת הרב המניק כביכול את הספר מהפכת את ההיררכיה בין הרב ובין המסורת . לפי ההגיון המסורתי, הרב יונק מרבותיו ומספריו ומניק את תלמידיו . כך דרש רבי יוחנן, אמורא ארץ ישראלי מהדור הראשון, את הפסוק משיר השירים ח, י : "אני חומה ושדי כמגדלות" : "אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות – אלו תלמידי חכמים" ( בבא בתרא ז ע"ב ) . ואילו בתמונה המופיעה בשיר זה הרב מוצג כמי שמניק את הספר המשמש סינקדוכה של המסורת . ההשלכות התאולוגיות של היפוך זה מתוארות בשיר הרביעי בשער : "חצות, אצל הרב", בו הבורא מגיע לביתו של הרב בחצות, ומצותת בדריכות מעבר לדלת כדי 126 מצב זה מלמד על היפוך יחסי התלות בין הבורא לשמוע באיזה שם הוא יקרא לו . לרב : שמו ( ולפיכך מהותו ) של האל תלוי בהכרעתו ובפעולתו הרוחנית של הרב . תהליך זה מתרחש בד בבד עם החלפתה של המילה והפרשנות ברגש וקשור בהצגתה של ההתגלות כשאיפה הדתית האולטימטיבית . המרתו של הדיבור הרבני ההלכתי או הפרשני בנוכחות רגשית שבה ונשנית בשיר השלישי בשער זה, "שלושה מסובים אל שולחן הרב" : שְׁלשָׁה מְסוּבִּים אֶל שֻׁלְחַן הָרַב ...  To the book