|
|
126 נוגע במה שאינו סָתַם הָאֵל אֶת רַחְמוֹוַיִדּוֹם הַסָּבִיב . חָשׁ הַכֹּל – נִתְעַוֵר – כִּוֵּץ רַגְלָיו וְנִרְדַּם . נִשְׁאַר אֵל גָּדוֹל לִשְׁלֹט בַּסָּבִיב הַיָּשֵׁן – בּוֹדֵד וְנִשְׂגָּב וְנוֹרָא . וְהַכֹּל תַּם . נִשְׁאַר אֵל גָּדוֹל לִשְׁלֹט בַּסָּבִיב הַיָּשֵׁן – וְאֵין רַעַשׁ, אֵין קוֹל, אֵין דְּמָמָה . נִרְדָּם הַכֹּל . לֹא הוֹתִיר אַחֲרָיו הֵד . לֹא תְּהוֹם, לֹא חָלַל, לֹא שְׁמָמָה . נִשְׁאַר רַק הָאֵל, לְבַדוֹ . לֹא עִוֵּר – וְעֵינָיו רוֹאוֹת לֹא כְּלוּם . לֹא אִלֵּם – וּשְׂפָתָיו לֹא נָעוֹת . גּוּפוֹחַם – וְהוּא לֹא רַחוּם וְרַגְלָיו הַקַּלּוֹת – דּוֹמְמוֹת . וְהַכֹּל כָּה חָלוּל בְּתוֹכוֹ . נִשְׁאַר אֵל גָּדוֹל לִמְשֹׁל בַּסָּבִיב – 115 לְבַדּוֹ . הפיוט "אדון עולם" מדגיש את גדולתו של אלוהים ואת חוסר תלותו בעולם ובאדם . בפיוט זה האל "מלָך בטרם כל יציר נברא" והוא ימלוך "אחרי ככלות הכל" . 116 בשיר זה קוראת המשוררת את הפיוט ברצינות רבה מדי וחושפת את תכונתו הפרדוקסלית של הניסוח ההיפרבולי . זאת על ידי מיצוי של המחשבה על האל שמולך "אחרי ככלות הכל" . תמונת היסוד של השיר מופיעה ב...
To the book |
|
|