תאולוגיה שלילית בנצרות

28 נוגע במה שאינו התאולוג הנוצרי מן המאות החמישית - שישית לספירה, הידוע בכינוי פסאודו- דיוניסוס ( Pseudo - Dionysius ) , היה התאולוג הנוצרי הראשון שהשתמש במפורש 36 הוא טעןבמושג התאולוגי "דרך השלילה" . בחיבורו "על התאולוגיה המיסטית" שאמנם אפשר להשתמש בתארים חיוביים כדי לתאר את השפע ואת חרון האף האלוהי, אך הדגיש שעל המאמין השואף "כלפי הפסגה" להתקדם אל תוך הערפל שמעל לשכל . בפרק השני של חיבור זה מפתח פסאודו-דיוניסיוס טכניקה פרדוקסלית של ראייה כאי-הבטה : לבוא באותו ערפל אור עליון מתפללים אנו, דרך אי-הבטה ואי-ידיעה לראות ולדעת את זה שמעל הסתכלות וידיעה, באמצעות עצם הלא-לראות ודבר-לא- לדעת – שהרי זהו בעצם לראות ולדעת ; ולהלל את זה הנעלה על כל יש, באופן נעלה על כל יש : באמצעות הסרת הנמצאות כולם . כמו אותם [ פַּסָלים ] בעלי נטיה טבעית, אשר ביצירת פסלים מפנים את כל מה שמניח ועורם קשיים על ההתבוננות הטהורה בטמיר, כשבאמצעות ההסרה לבדה מוציאים הם לאור, כשהוא לעצמו, את היופי המסתתר . 37 אלוהים, לדעת פסאודו-דיוניסוס, הוא מעל לכל הוויה באופן מוחלט, ללא שם וללא אנלוגיה . הדרך אליו היא דרכו של הפַּסל, ...  To the book