מקורותיו של השיח התאולוגי האפופטי בפילוסופיה היוונית

20 נוגע במה שאינו 5 מתוך כך התפתחה שפה חדשה לדבר אל אלוהים ועליו, לבטא את מה שחיצוני לה . לפיה החיות הדתית אינה עולה במפגש עם האל, אלא דווקא בהכרה במרחק מהאל ובחוסר האפשרות להתקרב אליו . כך, למשל, מערכת השלילות של פרמנידס, המורכבת מטיעונים אנטי-תאיסטים יבשים, שימשה מסד ליצירתם של כתבים תאולוגיים מלאי 6 רגש ותשוקה אל הנשגב . בהקשר זה מעניין לבחון את דבריו של הפילוסוף היהודי הניאו-אפלטוני פילון האלכסנדרוני ( 15 לפנה"ס - 45 לספירה ) , יהודי מאמין ונאמן לעמו, נציגה המובהק של 7 על דמותו של משה, הפילוסופיה הניאו-אפלטונית ומקור מרכזי לתאולוגיה הנוצרית, שבה ראה מודל למאמין : אבל הוא עצמו [ משה ] נכסף לראות את האלוהים ולהיראות לפניו ונכסף בלא ליאות עד שהוא מתחנן שיגלה לו ויתן לו לדעת את מהותו שאין לבוא עד חִקרה, [ . . . ] ביקש לבוא מפִּקפוק רופף לוודאות איתנה והוא לא ירפה מחתירתו המתוחה אף-על-פי שהוא יודע שהוא נושא את לבו אל דבר שקשה להשיגו [ . . . ] והוא אף יגש אל הערפל אשר שם האלוהים ( שמות כ, יח ) , קרי אל ההגיגים הבלתי-נגישים והבלתי-נראים שמסביב לאלוהים . שלא בתוך הערפל שוכנת עילת העילות, ו...  To the book