|
|
נורמות של הוראה ונורמות של לשון 191 הדקדוק אבד עליו כלח, כי הוא אינו פונקציונלי . מה טעם ללמוד חוקים שכל דובר בלשון אמו יודע באופן אינטואיטיבי . ואם הם שייכים לטהרנות הלשונית הנורמטיבית ממילא הם בבחינת "הלכה ואין מורים כן" . מה יועילו לו אפוא התוויות חלקי המשפט ( נושא, נשוא וכו' ) או ידע הניקוד המסורתי שממילא אינו מותאם להגיית העברית בת זמננו ? הרי גם מושגים כגון מילת יחס, שם תואר או לוואי נידונים רק בשיעורי הלשון, בדיונים מטא-לשוניים, ולא בשימושים רגילים בלשון . לדעת אלו יש לפתח רק את הכשירות התקשורתית ולא את הידע הדקדוקי המסורתי . בעניין זה דעתי אינה נוחה מן החידושים בתאוריות של הוראת לשון . מקצוע הלשון צריך להילמד בבתי הספר כמקצוע עיוני לכל דבר . בשיעורי היסטוריה בבית הספר לומדים את תולדות ימיהם של עמים רחוקים וזרים, לא רק את קורות עם ישראל ; בשיעורי גאוגרפיה עומדים על תהליכים אנדוצנטריים ואקסוצנטריים המעצבים את פני כדור הארץ יחד עם המיוחד במבנן של ארצות שונות בעולם, לא רק על הגאוגרפיה של ארץ ישראל ; במתמטיקה לומדים לוגריתמים, פרבולות, דיפרנציאלים ואינטגרלים, חזקות, משוואות ריבועיות...
To the book |
|
|