|
|
גזירה ונטייה, דקדוק ומילון, נטעים וסופיות בשם העברי 115 מחקרים שנעשו אחרי 1982 הוכיחו שהחלוקה בין גזירה במילון לנטייה בדקדוק אינה מובהקת וחד-משמעית . הרבה מחוקי הנטייה מקומם במילון . כך למשל בעברית, צורות הריבוי והנקבה של שמות תואר, של שמות בעלי תכונת [ + חי ] ושל שמות הבנויים בדגמי הבינוני צפויים הם לחלוטין . לדוגמה : 37 . טוב, טוב ים , טוב ות , טוב ה ( שם תואר ) חייל, חייל ת , חייל ים , חייל ות / סטודנט, סטודנט ית , סטודנט ים , סטודנט יות , ( שם [ + חי ] ) 40 בוחֵן, בוחנ ים , בוחנ ות , בוחנ ת ( שם בתבנית בינוני ) . כלל זה ניתן לניסוח כחוק הדקדוקי הזה : יש להוסיף -ִים לבסיס הזכר כדי להפכו לרבים בזכר, -וֹת כדי להפכו לרבים בנקבה, 41 ו-ָה / -ת / -ִית כדי להפכו לנקבה ביחיד . לעומת זאת, שמות עצם חסרי תכונת [ + חי ] אינם ניטים בנטיית הרבים בדרך אוטומטית, כמודגם ב- 35 א . יתר על כן, הנטייה אינה אוטומטית גם מבחינת השינויים המורפופונמיים הצפויים . למשל : תִּקְרה—תִּקְר ות בלא שינוי תנועת הנטע, לעומת שִׂמְלה—שְׂמָל ות בשינוי תנועת הנטע . משמע, הרבה מן המידע על הנטייה צריך להיכלל במילון, ולא בדק...
To the book |
|
|