ועוד עיון להערכת הכרונולוגיה בלשון

162 דיוני מילים מבקש לדון להלן בדבר שהוא אמנם חידוש גמור — אין לו רֵע במקרא ובא בראשונה בלשון חכמים — ולזרוע אור על זמן התהוותו . 2 . כלל ידוע הוא בעברית כי כינויים ( א ) הדבוקים לשמות מציינים את הקונה ( "כינוי הקניין" ) ואילו ( ב ) הדבוקים לפעלים מציינים את המושא, את הפעול . ב"שמות הפועל", כלומר במקור ובבינוני, הכינויים הדבוקים דו-פרצופיים הם, אך יעיד ההקשר אם מדובר בקונה ואם בפעול . והנה בספרות חז"ל אתה מוצא סוג חדש : כינוי הדבוק לשם והוא מציין את נ ו ש א ה מ ש פ ט, למשל "חוששני לו מחטאת" ( שבת טז, ז ) , "גוזרני עליך שתבוא" ( ראש השנה ב, ט ) , "מודרני ממך, מופרשני ממך, מרוחקני ממך" ( נדרים א, א ) , "מקובלני מפי שבעים ושנים זקן" ( ידים ד, ב ) ועוד הרבה . הדוגמאות הנ"ל, המייצגות את הסוג השכיח ביותר, עשויות להוליך אותנו למסקנה מוטעית כי התופעה של דיבוק הכינויים בסוג זה נתקיימה רק בכינוי המדבר ורק בשם הקרוי בינוני . אך דייה להימצאות צורות כמו מקדישתה בערכין ח, ז ( בבלי כ"י מינכן ) , 2 וכן קלני ( שעוד ידובר בה להלן ) בסנהדרין ו, ה ומקבילותיהן שהזכיר י"נ אפשטיין, 3 — כדי שנבין כי ע ק ר ו נ...  To the book