הוראות וצורות

32 דיוני מילים הם מסובכים ובלתי מובנים כלל : הסכין הזאת חדה, אך אינה חדה . הרומח חד ולעולם אינו חד . חוד השופין המחודד ( או החַדַּף ) שלי בולט, אך חודו קהה . חוד הכילף הזה אינו מחודד . הרי זו לשון חידודין ושל חד חידות כאחת . לאמתו של הדבר הכול כשורה כאן מצד הלשון, שכן השורש חד"ד כולל בעברית ( ודומות לה בכך אף לשונות אחרות ) את שני המושגים pointed ו- sharp , והמפורסמות אינם צריכים ראיה מיוחדת . בפסוק "ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך" וגו' כיוון יחזקאל ( ה, א ) במילת חדה בלא ספק ל- sharp . כנגד זה ציינה בה הברייתא ( עבודה זרה מ ע"א ) את מושג pointed במאמר 2 ועגולגלת [ כ"י פריז : עגולגולת ! ] ראשה אחד כד"ואלו הן סימני ביצים כל שכודרת וראשה אחד חד טהורה" . אולם מצויים מקרים שניתן לפקפק אם ידועה לנו בדיוק כוונת האומר, בפרט כשהמסיבות, כגון צורת הכלי, אינן קובעות אותה בבירור, למשל : "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" ( ברכות י ע"א ) , כל שכן בשם המופשט חוד ( חודה של סכין, של סיף ועוד ) . אזכיר עוד את המאמר "איזהו בין השמשות א"ר ת...  To the book