חקרי מילים

חקרי מילים 9 רבה, ג ( ו, א ) : "עבד גרמיה מצהב עם בריה" . בילקוט שמעוני שמות, שלא, כתוב : "ולא ימות ונפל למשכב [ שמות כ, יח ] מגיד שהצהיבה מביאה לידי מיתה" . המפרשים, ועל פיהם בעלי המילונים, מבארים צהיבה כלשון צער, ואין זה אלא פירוש מקורב . הנכון הוא : ריב, כפי שנראה בסמוך, שאם לא כן אין הדרש מובן כל צורכו . אם נשים לב על כך שכאן נדרש הפסוק "וכי יריבון" וגו', המסתיים ב"ולא ימות ונפל למשכב", נבין את הרבותא שכבר עצם הריב ( = הצהיבה ) מביא לידי מיתה . דיינו אפוא במקורות המובאים כדי לקבוע : ( א ) שיש הבדל עיקרי בשימוש הלשון בין צה"ב כלשון שמחה ובין צה"ב כלשון כעס . צה"ב כלשון כעס גורר את האובייקט במילות היחס ל-, על, כנגד, ואילו צה"ב כלשון שמחה אינו מובן כלל בלי המילה פנים, שהוא מזווג עמה תמיד, והוא באמת ביטוי ציורי מושאל שפירושו 'הבהיקו 1 ואינו גורר אחריו שום אובייקט . הביטוי המקביל לעניין כעס הוא "אחוור אפיה" פנים' ( כתובות סא ע"ב ) או "נתכרכמו פניו" ( בירושלמי כלאים ט, ד [ לב ע"ב ] ובמקומות רבים ) . ( ב ) שהוראת צה"ב לעניין כעס היא מעיקרא 'צעוק' סתם, וממנה — על ידי 'צעוק' מתוך כעס וריב —...  To the book