|
|
ע נ י י נ י ם מ ר כ ז י י ם ב מ ח ק ר ה א ר מ י ת ה ב ב ל י ת | 173 צורות מקבילות מעידות באופן ישיר על מקורות קדומים והן עדות לשיבוצם בטקסט התלמודי . כך, על פי וייסברג, התלמוד הבבלי משקף בחלקו טקסטים מתקופות שונות, ומוסר לנו עדות מקורית על גיוון דיאלקטי ( ארץ ישראל לעומת בבל, וגם 38 והואדיאלקטים בתוך בבל ) . בעניין הזה וייסברג צועד בעקבות שלזינגר ואפשטיין, הרחיב מאוד את הידיעות שלנו בהצבעה על שורה ארוכה של תופעות המתייחדות 39 ובניתוח הדרכים שבהן השתלבו המסורות הללו . בסביבות הללו, הדרך החלופית להסביר את הקורלציות הללו היא הטענה שלמרבית הגיוונים הלשוניים הללו הסבר אחד : בארמית של התלמוד הבבלי היה גיוון לשוני, גיוון שבאופן חלקי לפחות סימן לשון מוגבהת . לאור זאת, מתקבל על הדעת שבסביבות המצוינות הללו, כמו גם בסביבות אחרות, הייתה נטייה כלשהי להשתמש בלשון המוגבהת . על פי זה מדובר לא בתופעה דיאלקטית או בגיוון היסטורי אלא בתופעה 40 אין בדבריםסינכרונית סגנונית, והיא נוגעת לשימושים בהטרוגניות הלשונית . הללו לשלול את העובדה שחלו שינויים היסטוריים בתקופה המדוברת או לטעון שלא היו הבדלים בין להגים ....
To the book |
|
|