|
|
ס י מ ו נ י ל ש ו ן ב מ גי ל ת ר ו ת | 43 יש להניח כי בעברית הקדומה הייתה סיומת לזוגי נקבה, אשר הסתיימה בעיצור / m / , בדומה לצורן הרבים של הזכר, ושלא כצורן הרבים של הנקבה המסתיים ב- / n / , וככל הנראה הניגוד בין הצורות נוצר בעזרת תנועה מבחינה . לאחר מאות שנים של מסירת הטקסטים מדור לדור, הצורות הללו נשתכחו 12 ולעיתים אף הוחלפו בצורות הזכר והנקבה הרגילות . הדברים נסמכים על העובדה שבכל המקומות במגילת רות שיש בהם חוסר התאם בין המינים וצורות זכר באות במקום צורות נקבה, הנושאים של הפעלים או השמות שעליהם נסבים הכינויים הם צמדי נשים . כך למשל הצורות עִמָּכֶם, עֲשִׂיתֶם ולָכֶם מצויות בדברי נעמי אל שתי כלותיה, רות וערפה . קמפבל ביסס את דבריו על שורה של מקומות במקרא שיש בהם חילוף בין המינים, ושמדובר בהם בצמדי נשים או בצמדים של אובייקטים ממין נקבה . לדוגמה, בבראשית לא, ט מופיעות הצורות הנדונות בדברי יעקב אל שתי נשותיו : "וַיַּצל אלהים את מקנה אֲבִיכֶם וַיִּתן לי" ( אך בפסוקים ה—ו שם מופיעות הצורות הרגילות ) . קמפבל ציין עוד מקומות רבים שהתופעה הנזכרת מצויה בהם ( בראשית יח, כ ; שמות א, כא ; שופטים ...
To the book |
|
|