על לשון הברכה וסגנונה

128 | פ ר ק י א 14 . גם בברכה הזאת אנחנו מוצאים שני קווי סגנון אופייניים לשירה המקראית 18 ( א ) אמירות כפולות או משולשות של נרדפים : גְּדוֹלָה שנכנסו לברכות בתפילה : 20 וָעֶד, עַם וְלָשׁוֹן, ( אָב / הָאָב ) 19 לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה, נֶצַח סֶלָה וִיתֵרָה, 21 לֹא נֵבוֹשׁוְלֹא נִכָּלֵם . ( ב ) תקבולות . העובדה שבכל הסידורים הברכההָרֲחֲמָן הַמְרַחֵם, מודפסת כטקסט רצוף אינה מסתירה את ההיגדים שיש בהם צלעות מקבילות של תקבולות משלימות . אציין בזה שלושה היגדים כאלה : א . אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ . ב . בַּעֲבוּר שִׁמְ הַגָּדוֹל, וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בָּ . ג . וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶ, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְמִצְוֹתֶי . 22 ( א ) כינוי הנוכח על דרך 15 . אבל יש בברכה כמה פרטים שמקורם בלשון חכמים . לשון חכמים בָּ, לָ כמקובל בנסע"ם, אבל בנא"ש : בְּ, לְ — פרי תיקון על דרך לשון המקרא . ( ב ) גם השימוש במילית הזיקה שֶׁ- בפועל שֶׁבָּטְחוּנראה על דרך לשון חכמים, אף שהמילית שֶׁ- מצויה במקרא, במיו...  To the book