חריג יחיד, וכבר הזכיר אבן ג'נאח בשם בעל "כתאב אלמצותאת" גם את תיבת וַאֲמֹתְתֵהוּ ( שמ"ב א, י ) , שהווי"ו בפתח אף על פי שהיא לשון עבר . ראה ריב"ג, "רסאלה אלתקריב ואלתסהיל" ( ריב"ג, דרנבורג, עמ' 341 — 342 ) , וגם רד"ק, מכלול ( מט ע"א—ע"ב ) , ודיונו שם . ויש לרשום עוד וַאֲתַעֵבָה ( תה' קיט, קסג ) , וַאֲיַחֲלָה ( איוב ל, כו ) , ואולי גם וַאֲשַׁלַּח ( זכ' ח, י ) , שהם לשון עבר ובפתח ( ראה דותן, מצותאת, עמ' 381 הערה 9 ) . מכל מקום המחבר חישַׁב רק חריג יחיד זה . 4 ואם—כחוק ] ואם הפועל ( "הדבר" ) נוהג כדרכו, כחוק, כלומר, הוא משמש לעתיד והווי"ו שלפניו אינה משנה את חוקו . "דבר" = מילה, ומשמש כאן במשמע פועל ( ראה קונטרס נא, נוסח א', בפירוש לשו' 5 ) , ולדברי באכר ( התחלות, עמ' 33 ) מצוי שימוש זה בפי תלמידי מנחם בתשובותיהם על דונש ( ת"מ, שטרן, עמ' 77 ; רובלס, ת"מ, עמ' * 42 ) : "רוב הדברים והשמות", ובאמת הוא מצוי כבר ב"מחברת מנחם" ( מנחם, פיליפובסקי, עמ' 26 ; מנחם, בדיליוס, עמ' * 45 ) . — בכתב היד "בחיק / כחיק ? " ( בי"ת וכ"ף אינן מובחנות בכתב יד זה ) , ומוטב לקרוא כ"ף, וגם יש להעדיף וי"ו על יו"ד ( ...
To the book