קונטרס לה — ביאור הפָּסק

ביאור הפָּסק 435 הבה נבחן את הפתרונות שהוצעו . היידנהיים ( משה"ט, לא ע"ב ) תפס את הכלל החמישי כעוסק כולו במונח לגרמיה, שבו משמש פסק חלק מסימן הטעם, וראה בכל שלושת הפסוקים דוגמאות של מונח לגרמיה . ואולם לפי המינוח המקובל עוד מימי הראשונים הסימן בשני הפסוקים 2 , 3 אינו מונח לגרמיה אלא פסק, שכן הוא בא בהם בתחום פזר ( גדול = קרני פרה ) , בעוד שדרכו של מונח לגרמיה 3 שאף בהם אין הוא בא בתחוםלבוא בתחום רביע, חוץ מחמישה עשר מקומות במקרא, המנויים במסורה, פזר . נראה שהיידנהיים סמך בכך על המיון שבספר "טעמי המקרא" ( טמ"ק, Fii ע"ב [ 42 ] = משה"ט, לד ע"א ) , שבו נמנה פזר בין הטעמים הראויים לבוא אחר מונח לגרמיה . ואולם במקום אחר בטמ"ק ( Diii ע"א [ 27 ] = משה"ט, ז ע"ב ) לא כך הדין . שם נאמר : "וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע כִּֽ י-אֲבִיאֶ֝ נּוּאֶל-הָאֲדָמָ֣ ה| אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֣ עְתִּי לַאֲבֹ תָׄ יו ( דב' לא, כ ) לבד במקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלְגַרְמֵיה" . המקומות המועטים המנויים ב"שער הלגרמיה" אינם אלא אותם חמישה עשר כתובים, שבהם בא מונח לגרמיה בתחום גרש, פשטא או תביר, ואין הכוונה בהם ל...  To the book