קונטרס כב — שווא הַמְ־

5 חוץ—הנמנים ] שיש בהם געיה אך הגיית המ"ם בשווא נח . נמנים י"ח במקרא לסוגיהם, ונזכר מניין זה מפורש בנוסח ב' ( שו' 6 , 36 ) , אך בפרטם אתה מוצא יותר מן כ"א ( שלוש תיבות "וחבירו" הראשונות [ שו' 6 — 8 ] , ועוד כל תיבות "המשררים" ) . 6 הַֽ מְילדֹת וחבירו ] שתיהן בטעם פשטא . השלישית ( שמ' א, כא ) אינה בכללן, אולי בשל הטפחא שבה . 7 הַֽ מְאררים וחבירו ] רק בשתיים מן השש שבמקרא מסומנת געיה בכי"ל ( ראה חילופי הנוסח, וראה בירורן בדקה"ט, עמ' 232 ) והגייתן בשווא נח למרות הגעיה . שאר הארבע שאין בהן געיה הגויות ממילא גם הן בשווא נח במ"ם . 8 הסירֹת ] סימן זה מכוון לשתי ההיקרויות למרות הניגוד הקל שבכתיב של תיבה זו בשני הפסוקים . 10 כלהם ] סימן זה יוצא דופן בצורתו המקראית כֻּלָּהַם ( שמ"ב כג, ו ) ומעורר תמיהה ( ואולי נתכווצה הצורה מן "כל המ [ שררים ] " ) . כפשוטו הוא מצביע על כל תיבות "המשררים" שבמקרא, שבכולן געיה והשווא במ"ם נח . דבר זה אין לו ראיה מכתבי יד שלמקרא . נראה שההכללה באה ללמד על נחותו של השווא שבמ"ם בכולם, אך לא על סימון הגעיה בהם . אשר לסימון, ראוי לנו לסמוך על נוסח ב' ( שו' 32 ) המעיד על...  To the book