קונטרס ט — תולדות האותיות — חלוקותיהן

תולדות האותיות : חלוקותיהן — מבוא 191 יותר מנוסח א', ואת מקצת התיאורים, שבנוסח א' הם לשוניים, הוא מחיל על עניינים שבנסתר ובגילוי נסתרות בסימני הלשון . ספק בכוונת הפִּסקה ( נוסח ב', שו' 14 — 21 ) , אם שלוש אימות הקריאה — אוי"י, אם שלוש אותיות היסוד על דרך הסוד — אמ"ש . שילובה של הפִסקה בהקשר נראה יותר אם נְפָרשהּבאמ"ש ( ראה לעיל ) . ועוד : בנוסח א' יוחדה פסקה שלמה לאימות הקריאה, והן שָׁם ארבע — אוי"ה, ואם אכן הייתה הפִּסקה שלנו חלק מן הנוסח המקורי של נוסח א', וכך מסתבר ( ראה לעיל ) קשה להעלות על הדעת שהיו במקור שתי פסקאות על אימות הקריאה, ובמניין שונה ( שלוש וארבע ) . על כן מבחינת הרצף וההקשר הכף נוטה לפרש את פסקתנו באמ"ש . ואולם מצד הפירוש המילולי יש פנים לכאן ויש פנים לכאן, ואין הכף נוטה . ושמא נתן דעתו על המקביל שבשתי השלישיות ( אמ"ש, או"י ) ודבריו ניתנים להירמז לשתיהן, מעין דברי רד"ק ( מכלול ) , בראשית שער אותיות או"י ( עח ע"א ) : "אותיות או"י הם אמות לכל האותיות וכן קראם בעל ספר יצירה ואמר, שלוש אִמות או"י, ומה שאמר שלש אמות אמ"ש הם אמות העולם, אבל אמות הספור הם או"י" . ולהלן יובא ...  To the book