מדוע בגישה המונטסורית איננו משתמשים באיומים, בשוחד או בעונש?

109 בכיתה שהמורה מרשעת . האם העונש עבד ? כלל וכלל לא . במקום להצטער שפגעתי במורה, הרגשתי שהמורה היא שעשתה משהו לא נכון . כשאנחנו מאיימים על ילד בעונש כמו פסק זמן, אנחנו מתחילים לשחוק את האמון הקיים בין הורים לילדים . שני דברים עשויים לקרות : הילדים עלולים לפחוד מהמבוגרים ולשתף פעולה מתוך פחד ; או למצוא דרך לעשות בהסתר את מה שהם רוצים לעשות, בלי שההורה יגלה זאת . גם איומים ושוחד עשויים לגרום לילדים לשתף פעולה, אבל לא מפני שהם רוצים לעזור לנו . הם פשוט רוצים להימנע מהתוצאות השליליות ( העונש ) או לנצל את התוצאות החיוביות ( פרס ) . האיומים והשוחד עלולים לגדול בהכרח ככל שהילדים גדלים . אם הם למדו לעשות משהו רק כדי לקבל מדבקה, "מחיר" שיתוף הפעולה עלול להאמיר . הניסיון להשיג שיתוף פעולה מצד הפעוטות באמצעות שיטות כאלה הוא מתיש . כל האחריות מוטלת עלינו, המבוגרים . אנחנו חושבים : איך אגרום לילד להתלבש / לאכול / לשטוף ידיים ? בסופו של דבר עלינו לנדנד, והילדים יפסיקו בכלל להקשיב לנו . קיימת גישה שונה . בכל פעם שהילדים מציבים בפנינו אתגר, נוכל לראות זאת כהזדמנות שבה אנחנו נלמד אותם והם ילמדו . בואו...  To the book