ד. גילוי טקסטים שנוצרו עקב שימוש מוטעה במקורות

מ ב ו א | 11 שעמד לנגד עיני המחבר, ובנסותו להסביר את שני המונחים יצר המחבר קטעים מוזרים . הא כיצד ? בחיבור דקדוקי העוסק בלשון הערבית ושמו الصاحبي في فقه اللغة العربية ومسائلها وسنن العرب في كلامها מאת המדקדק המוסלמי אבו אלחסין אחמד בן פארס ( מת בשנת 1004 ) , מופיעה רשימה של עשר משמעויות המובעות בדיבור ( או במשפט ) בלשון הערבית . שתיים מן המשמעויות האלה הן عرض 'הצעה' ו- تحضيض 'המרצה' . מסתבר כי הרשימה הזאת הגיעה אל המחבר של "מאור עין" ( ככל הנראה בתיווך מקור יהודי ) ושימשה אותו לכתיבת הפרק העוסק במשמעויות המובעות בדיבור . אולם המילה عرض המופיעה ברשימה המקורית נקראה בטעות غرض 'רצון, כוונה' בשל הדמיון הגרפי בין האותיות ع ו- غ ( שמא עמד לפני הקורא כתב יד אשר לא סומן בו הניקוד הדיאקריטי המבדיל בין האותיות ) . בעקבות הקריאה המוטעית הזאת נכתב ב"מאור עין" קטע מוזר שלפיו המשמעות של غرض ( חפץ בגרסה העברית ) מובעת כאשר מישהו שואל את חברו אם הוא רוצה — או מתכוון — לעשות דבר-מה . הקטע הזה תמוה משום שאחת מתשע המשמעויות האחרות הנזכרות בפרק היא המשמעות של استخبار ( שאלה בגרסה העברית ) , ואם כך לא ברור...  To the book