|
|
150 | פ ר ק ש ל יש י מְלָא הִי ן גם בצירוף הבּא ניצב נקדן קמ אל מול כתבי היד האחרים של המשנה : "הלל אומ' מְלָא הִין מים שאובין פוסלין את המקוה שאדם חייב לומר כלשון רבו" ( עדויות א, ג ) . ק : מְלֹא הִין ; פא : מלא הין ; פס : מַלֶּא הין . דבריו של הלל והסברו ש"אדם חייב לומר כלשון רבו" עוררו דיונים ופרשנויות הרבה . 20 בעיקר התקשו בביטוי "מלא הין" ונחלקו המסורות בהבנתו ובמימושו, כפי שמוצג במקבילות לעיל . למסורתו של קמ , הגורסת תנועת a בע' הפועל, יש תימוכין ממקורות אחרים, וכבר הראה רוזנטל כי יש ללכת אחר גרסת הרמב"ם ואחר פירוש עתיק מתשובות הגאונים . הוא הוכיח שאין לפנינו אלא צורה ארמית של השורש מל"א בבינוני פועל , מלָאִין , ואין לקושרה אפוא לא ל מלוא ולא ל הין . 21 לניקוד "מלָא הין" יש עדויות במקורות נוספים, כפי שהביא רוזנטל, אך כתב יד קמ הוא היחיד מבין כתבי היד של המשנה ששמר על מסורת קריאה דווקנית זו . בִי שְב לִי ם 22 "אילו מביאין וחוצצים השידה והתיבה [ . . . ] ועוף ששכן והעושה מקום לבינה בִישְבלִים " ( אהלות ח, א ) . ק ( סופר ) : בשיבלים ; ק ( נקדן ) : בַֿשְּׁיבִֿלים ; 23 פא : בַּשִׁבַּיל...
To the book |
|
|